Close

Not a member yet? Register now and get started.

lock and key

Sign in to your account.

Account Login

Forgot your password?

העם רוצה דם

13 בספטמבר 2006 מאמרים | תגובות

רוב האירועים בישראל מאופיינים במחנה משותף אחד, רחב ידים ומקיף עם רב: כל חשוד, כל מתקרב פוטנציאלי אל אות הקלון, דמו נדרש על ידי המון העם – כמעט כתבתי אספסוף. "הניחו לנו אותו ונעשה בו שפטים". לעם אין סבלנות ואין פנאי להמתין לתוצאה של "טחנות הצדק" הטוחנות לאט. העם רוצה לפרוע מכל חשוד, כאן ועכשיו.

ההבדל בין נאשם לחשוד מבולבל במקומותינו לחלוטין, וזו גם משפיעה על דעת הקהל שאינה יודעת להבדיל בין שפיטה של התקשורת, לבין הנחה המוצאת ביטוי בפסק דין מנומק של יושב על מדין אשר ניתח ראיות, הסכית לעדים וקבע מה שקבע על סמך עיון, העמקה ואף ראות עין.

אין התחשבות באנשי ביתו של החשוד, בסובבים אותו. מיטב השיפוט התקשורתי – דיו בכדי להקיז את דמו של כל אדם, על אחת כמה וכמה, אם הוא בכיר, נכבד, עשיר, מצליח, מפורסם. או אז עולה מפלס השנאה ויצר הנקם למחוזות לא מוכרים. לעיתים משלם החשוד מחיר כבד על הצלחתו להעפיל אל האלפיון העליון, על היותו מוכר, עשיר או מוכשר.

החברה הישראלית אוהבת לראותם מתרסקים אל קרקע הבזיון והעלבון ממקומות שיהיו כמה שיותר רמים ונישאים, כי אין דומה נפילה והתרסקות מקומה נמוכה, להתפרקות מוחלטת שהיא נחלת המתרסקים מגורד שחקים. העזת לגרד שחקים, לשחות עם כרישים, לנשום אוויר פסגות – שא נא את עונשך שבעתיים על עוונך, העוון אשר לא יכופר, לא יסולח ולא יימחל לעולם.

כי ישראל הקפדנית, לא תישא פני איש. אין בה סליחה, אין בה מחילה ואין בה כפרה. הימים אליהם אנו מתקרבים מכונים "ימי הרחמים והסליחות". היטיב להגדיר זאת אחד מחכמי היהודים בנסותו להבין את מעמדה של תפילת "כל נדרי" הנאמרת בליל יום הכיפורים – התפילה אשר נפש יהודי רטטה לקראתה דורות, כל כולה אינה אלא התרת נדרים, שבועות , איסורים וחרמות. "בכולהון איחרטנא בהון" מסלסלים שליח הציבור והחזנים בכל נוסחי העדות. נמצאנו למדים עד כמה גדול כוחה של חרטה ביהדות.

ערך מוסרי נשגב בין האדם לקונו ובין אדם לחברו אשר יצא לגלות. לא חרטה משפה ולחוץ, אלא חרטה אמיתית עמוקה כלשון הזהב של "הנשר הגדול", הרמב"ם, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכיסלה עוד".

הבהילות לדמם של אחרים, יצר הנקמה, הטירוף להיפרע מכל עוון ופשע וחטאה, על אתר, מטיל צל כבד על החברה בה אנו חיים. כי יותר ממה שהיא מסמלת את הוקעת הרוע, היא מבטאת את הרוע הגלום בנו, הנקמני, הנוח לכעוס, הממהר לערוף ראשים, שאין בו לא רחמים לא חמלה, לא כבוד הבריות. הרוע הממית בנים על אבות ואבות על בנים, אין לא אלא את יצרו הרע להכות ללא רחם, לראות דם וכמה שיותר, להשתלח בכל ולדון כל אדם לכף חובה.

עד שלא נשוב לערכים הבסיסיים של היהדות, חיינו בארץ הזו יהיו גהינום, כי העם רוצה דם.

מקור: הארץ

 


תגובה