Close

Not a member yet? Register now and get started.

lock and key

Sign in to your account.

Account Login

Forgot your password?

חשבון המלחמה של זילברשלג

15 בספטמבר 2006 בתקשורת | תגובות

דודי זילברשלג, מו"ל, יועץ אסטרטגי, מאכער ומפעל רווחה, יוזם את הקמתו של מוסד ממלכתי שיתאם בין עשרות ארגוני העזרה. בינתיים טרפה המלחמה את התרומות שהיו עשויות למנוע חרפה מאלפי משפחות בערב ראש השנה

מאת גלית עדות

דודי זילברשלג

גיל: 48

מגורים: ירושלים

מצב משפחתי: נשוי + שמונה ילדים ועשרה נכדים

עבודות בולטות: מייסד עמותת מאיר פנים, שותף בעיתון "קהילה" ויועץ לחברות ולפוליטיקאים

עוד משהו: שירת בצה"ל כמדריך ברבנות הצבאית

שבוע לפני ראש השנה 2006 עומדים מחסני עמותות הצדקה ריקים, משוועים לתרומות שלא מגיעות. רק לפני שנה עלו המחסנים על גדותיהם מתרומות מזון שהספיקו לעשרות אלפי משפחות שעברו בעזרתן את החגים בכבוד. השנה, חוששים ראשי העמותות, פניהם של רבים יושבו ריקם.

"מאגרי התורמים נוצלו לטובת הצפון בזמן המלחמה", מסביר דודי זילברשלג, העומד בראש עמותת מאיר פנים, רגע לפני שהוא עולה למטוס לארה"ב כדי לחפש תורמים של הרגע האחרון. "גם ברשתות מזון גדולות, שפניתי אליהן בבקשה לעזרה, עייפו מהמלחמה. כבר היום יש לנו יותר מ-25 אלף בקשות לחג, ואני צופה ערב

מאיר פנים במספרים
תצלומים: רפי קוץ
חג קשה השנה".

אחרי המלחמה קיבלתם בקשות להפנות יותר משאבים לצפון?

"בכל שנה לפני פתיחת הלימודים אנחנו מחלקים אלפי ילקוטים. השנה לחצו עלינו להפנות כמות יותר גדולה לצפון. אי-אפשר. איך אפשר לשכוח מה קורה בשדרות? איך אפשר להתעלם מהמגזר הערבי? יומים וחצי אחרי פתיחת המלחמה כבר חילקנו יותר מ-700 ארוחות חמות על ציר קו העימות. גם לחיילים. הלוחמים של סיירת מטכ"ל, למשל, קיבלנו מאתנו 400 מנות חמות".

מוציא ומביא

זילברשלג, 48, הוא בעיקר איש עסקים חרדי הממנף את כישוריו העסקיים לפעילות צדקה. פרנסתו על התקשורת. הוא שותף מרכזי בעיתון החרדי "בקהילה", שמופץ בעשרות אלפי עותקים בישראל ובחו"ל. במקביל הוא מספק ייעוץ אסטרטגי לחברות מסחריות ולפוליטיקאים.

זילברשלג הוא מוכס בגבולות המוכרים שבין המגזר החרדי למגזר החילוני: מעביר סחורות מצד לצד וגוזר לעצמו קופון נאה: הוא מסייע להכשרת שירותים וסחורות חילוניים בקרב לקוחות מהעדה החרדית, מסביר את פני הפוליטיקאים החילוניים בציבור החרדי ומקדם את ענייני העדה החרדית בממסדים החילוניים.

הוא רחוק מלהיות מונופול בענף, וגם בקרב העדה החרדית יש המסתייגים מחלק מפעילותו ודעותיו, שלעתים קרובות אינן עולות עם מוסכמות העדה. אבל זילברשלג כבש לעצמו מעמד מרכזי כמוציא ומביא ביחסי חילונים-דתיים.

חלק ניכר מזמנו ומרצו של זילברשלג מוקדש למפעלו המוכר מכולם, עמותת מאיר פנים לסיוע לנזקקים. פעילותו הואצה מאוד בתקופת המלחמה. בתקופה זו נחשף חוסר היעילות והכפילות שבמערך העמותות וארגוני ההתנדבות, שפעלו לחיפוי על קריסת המערכות הממוסדות של הממשלה והשלטון המקומי.

לזילברשלג יש הצעות מפורטות לייעול המערך, באמצעות ניהול מרכזי לעמותות ולמתנדבים. בהסכמה שבשתיקה הוא נהפך לדוברו של המגזר השלישי במשק – העמותות והארגונים ההתנדבותיים.

למרות ההקפדה על היעדר זהות פוליטית, קשה לזלזל בעוצמה הכלכלית, החברתית והפוליטית שזילברשלג מייצג כשהוא מדבר על המגזר השלישי. בשנה האחרונה נהפך בית התמחוי לנקודת מפגש חשובה ומתוקשרת בין הון ותאוות השלטון.

העמותות מגלגלות מאות מיליוני שקלים בשנה. פעילותן זוכה להד ציבורי רחב. בקצה אחד של שרשרת המזון שלהן ניצב כוח אלקטרולי בלתי מבוטל. בקצה האחר מצטופפים מאות בעלי הון ותורמים, שרבים מהם מבקשים להתפרסם כתומכים רגישים ונדיבים. פוליטיקאים החוברים לזילברשלג זוכים להכשר כפול – גם רגישות חברתית וגם אוזן קשבת ללב הציבור החרדי.

פונה לעסקים

המלחמה הבהירה לזילברשלג את פוטנציאל ההתייעלות הגדול של המגזר השלישי. לדבריו, מספר האנשים שרוצים להתנדב גדול בהרבה ממספרם של המתנדבים בפועל. הסיבה לכך, לטענתו, היא כי אין בישראל מערך מוסדר של ניהול ההתנדבות.

"צריך לבנות תשתית ולהסדיר את הגבולות, כי כרגע הם מטושטשים לגמרי", טוען זילברשג. "ביומיים הראשונים למלחמה, כשקיבלתי את התרומות הראשונות, לא עמדתי מספיק על ההיקפים לבקשות מזון שעומדים להגיע. פניתי לשירותי הרווחה וחילקנו תרומות מזון לקשישים ולמוגבלים. אחרי חלוקת המזון עוד היה לנו כסף בקופה, והיתה דרישה עצומה למאווררים, תאורת חירום ומזרונים – אז רכשנו כמויות עצומות מהם.

"אחרי שבוע, כשהתחילו להגיע בקשות רבות למזון, תפסתי את עצמי ואמרתי 'אני אידיוט'. התפקיד שלי היה אמור להיות חלוקת מזון. היינו צריכים ללחוץ על פיקוד העורף שישלים את ההצטיידות במקלטים. זו דוגמה לחוסר ארגון".

כדי לייעל את מערך ההתנדבות בצפון הקים זילברשלג, יחד עם המועצה הלאומית להתנדבות, את ישראל ביחד – ארגון גג שמאגד 52 ארגונים וולנטריים. בהשתתפות נט"ל, רוח טובה, עמידר וגופים נוספים הוקם מטה שסיפק את הסיוע הנדרש לנזקקים.

מה מנע מאותם הארגונים לשבת ביחד עד עכשיו?

"יש שתי בעיות, בעיה של אגו ובעיית משאבים. בעיית האגו הניעה אותי לתת שם כולל לקואליציה. לא קראתי לפרויקט 'מאיר פנים' אלא 'ישראל ביחד'. כשהיתה לנו הזדמנות, כמו למשל במודעות בעיתון, שמנו את הלוגו של כולם. את בעיית המשאבים פתרנו על ידי החלטה שכל גוף מגייס משאבים באופן פרטני".

ואיפה המדינה בכל הסיפור הזה?

"אי אפשר להעמיס הכל על המדינה. היא לא יכולה לעשות הכל וגם לא צריכה. בדרך מקהילה למדינה ריסקנו את הקהילה קצת יותר מדי מוקדם. החזון של המדינה היה חזק עד כדי כך, שאנשים חשבו שהיא תפתור להם את כל הצרות".

מודע לעובדה שהסיוע הדרוש לא יגיע מהממשלה, החליט זילברשלג לפנות אל המגזר העסקי. את אנשי העסקים הבולטים במשק הוא מכיר לא רק מהצד שמבקש סיוע, אלא גם מהצד המייעץ – בתחילה כבעל משרד הפרסום קשרים ואחר כך כיועץ עסקי. כשפנה אליהם, גילה היענות מפתיעה. עד אמצע יולי, 96% מהתרומות לעמותת מאיר פנים הגיעו מעבר לים. המלחמה שינתה את התמונה.

"משהו זז במגזר העסקי בעקבות המלחמה האחרונה", מנתח זילברשלג. "עד אז העשירים לא השתתפו בנטל, כי הם אמרו שזו חובתה של המדינה. אבל עכשיו הם ראו שאי אפשר לזרוק את האחריות רק על המדינה. הם ראו שהמדינה כשלה, והתגייסו לתרום".

אחד התורמים הגדולים למאיר פנים היה נוחי דנקנר, יו"ר אי.די.בי, שגייס את סלקום, שופרסל ורשת המלונות נובוטל, ואף תרם ביד רחבה. "ההיכרות שלי עם נוחי עוד לא בת שנה וכבר הניבה הרבה פירות", אומר זילברשלג בסיפוק. "יש לי אוזן קשבת אצלו ואני מתקשר אליו ישירות לסלולרי – בלי מתווכים. במלחמה הוא נתן לי את האות לצאת לדרך כשאמר 'חצי מיליון שקל יש לך מיד'".

כסף נוצרי

זילברשלג נולד בחיפה. שלא כמו בני נוער רבים בקהילה החרדית, שירת בצבא והיה מדריך ברבנות הצבאית. הוא מודה שהשירות הצבאי אינו כבוד גדול במגזר, אבל מוסיף כי בניגוד למה שחושבים אחדים, הוא גם לא בושה כל כך גדולה. לבעלי דרגות גבוהות, אומר זילברשלג, יש במגזר אפילו הערצה.

הוא נשוי לרבקה, ולשניים נולדו תשעה ילדים ועשרה נכדים. בנו מאיר, שעל שמו נקראת עמותת מאיר פנים, מת לפני שש שנים בגיל 13 ממחלת כבד נדירה. את סניף העמותה בעיר מגוריו ירושלים מנהלת אשתו. "הילדים שואלים אותה 'אמא, למה את הולכת כל יום למאיר פנים?'", מספר זילברשג. "היא אומרת 'כי מאירק'ה שם'. הילד הזה מבחינתנו חי דרך העמותה וזו נחמה עצומה".

חזותו היא של חרדי בכל רמ"ח אבריו וציציותו. לעולם יסרב ללחוץ ידה של אשה, אבל רוחו הנון-קונפורמיסטית מעוררת עליו לא פעם מחלוקת. "זה שחרדים לא משרתים בצה"ל גורם להיפוך יוצרות", הוא מנתח. "כמעט לא תמצאו בקרב החרדים מישהו שהיה בעד היציאה מלבנון. חכמים גדולים, נותנים למישהו אחר לעשות את העבודה".

הוא הצליח לקומם עליו רבים כשנודע שהכספים המתקבלים כתרומות לעמותה שלו מגיעים מהקרן לידידות של הרב יחיאל אפשטיין, הממומנת על ידי הקהילה הנוצרית-אוונגליסטית בארה"ב. "זו הבעיה העיקרית עם זילברשלג, הוא מקבל כסף בנימוק הסתמי של היתר מהרב", אומר עיתונאי חרדי. "אבל המטרה של המיסיונרים היא להעביר יהודים מדתם".

"הרגישות היא אופי של חברה שמרנית", עונה זילברשלג. "מעבירים אותנו תחת כנפי הנצרות, כאילו שקל להמיר את דתנו". אריה פרנקל, פרסומאי מהמגזר, מוסיף: "כל חרדי מצוי מוצא עצמו בוגר החוג להנהלת חשבונות של הקב"ה. לא מעט מהטענות נגד זילברשלג הן בגלל צרות עין ומעט מאוד בגלל ייראת שמים. צריך אומץ לב לעשות את מה שהוא עושה, כשהוא עומד על גשר מסוכן מאוד בין העולם החרדי לחילוני".

לכו לעבוד

זילברשלג יצא למאבק נגד המנהג שהשתרש בחברה החרדית – ללמוד בישיבות ולהותיר את שוק העבודה לחילונים. הוא לוקח חלק בפרויקט של ארגון הג'וינט, שנועד לעודד תעסוקה במגזר החרדי. "אני מאמין שהפרויקט הזה הוא התקווה של החרדים בישראל", הוא אומר, "לא רק באיחוי הקרעים עם החברה הכללית אלא בהישרדות. החברה החרדית לא תשרוד רק ממקום של רווחה; רווחה לא תבוא רק ממקום של תעסוקה; ותעסוקה לא תבוא אלא אם יעבדו על העניין הזה מבפנים".

כבר לפני עשור הפעיל ארגון הג'וינט את פרויקט התעסוקה במגזר החרדי, בשיתוף פעולה עם האגף להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת ועם משרד האוצר, אך שנים רבות נדרשו כדי לשבור את חומת ההתנגדות. את המלאכה עשה זילברשלג, ובגללה הכריז עליו מלחמה העיתון "יתד נאמן", שקבע כי הוא שונא לומדי תורה.

"אני לא בז ללומדי התורה, להיפך", מגיב זילברשלג. "הרעיון שלי היה שברגע שידללו את השורות של הכוללים ויותירו בהם רק את אלה שלומדים באמת, יישארו יותר משאבים ונוכל לתמוך בלומדי התורה. הבטלה מביאה את אלה שלא לומדים באמת למקומות לא נעימים".

בתגובה לדברים אומר עיתונאי חרדי: "הבעיה היא לא עם זילברשלג האיש, אלא עם הדבר שעשה – לעודד יציאה של אברכים לעבודה. עבודה מיועדת לנשים ולא לגברים".

ואולם למרות הההתנגדות, אפשר להכריז על הפרויקט כסיפור הצלחה. במסגרות שהקים הג'וינט עם חברות עסקיות וגופים ציבוריים עברו 20 אלף איש, יותר ממחציתם משובצים בעבודה, בעיקר בחברות היי-טק. עוד 2,500 תלמידים השלימו קורסים להכשרה מקצועית במכונים המיועדים למגזר החרדי, שנפתחו על פי הקונספט שגיבש זילברשלג.

בנוסף, כיום קיימים שישה מרכזי תעסוקה לחרדים, שנפתחו בעלות של 15 מיליון שקל, ובאמצעותם יכולים הפונים לקבל הכוונה ומיון למוסדות לימוד וגם ליהנות מהלוואות למימון לימודים.

מה אתה מרגיש כשמתפרסם דו"ח העוני, ושנה אחר שנה מככבות בו משפחות חרדיות?

"כשהביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני אני מרגיש שזה כמו שחברת הטבק תפרסם דו"ח תמותה. בדו"ח העוני יש תמיד הבלטה של אום אל פחם ובני ברק, ואנשים אומרים 'טוב, זה כי הם לא רוצים לעבוד'. אבל מלבד החרדים והערבים יש יותר מ-800 אלף איש בפריפריות שנמצאים במצוקה קשה".

כי פגעו בזכויות שלהם, קיצצו להם בקצבאות הזקנה, בקצבאות הילדים.

"הרבה אנשים מצפים ממני להיות גורם במחאה נגד הממשלה בנושא הקצבאות. אני, כחרדי, לא חסיד של תשלומי העברה. אבל כשאתה חותך בבת אחת 47% בקצבאות ילדים מאנשים שנשענו על זה, אתה גוזר עליהם עוני ודלות".

במלים אחרות, זו אחריות של המדינה.

"אם זה היה פועל נכון, אז יהודי כמוני, שמשתכר כמו שצריך, לא היה צריך לקבל סיוע מהביטוח הלאומי. קחו את מה שאתם נותנים לי ולשכמותי באופן רוחבי ותנו את זה לנצרך. המדינה לא יכולה להסיר את אחריותה, אבל חד-משמעית היא לא צריכה להשתתף במימון של מסעדות (זילברשלג מתעב את המונח 'בתי תמחוי'). את המימון שהקהילה תיתן. המדינה צריכה להשקיע בתשתיות".

אחד המפעלים שלדעת זילברשלג צריכים להיות באחריות המדינה הוא ההזנה של ילדי בית הספר. עד שזה יקרה, הוא כבר נמצא עם אנשי עמותת מאיר פנים בבתי ספר רבים, מאכיל כ-8,000 תלמידים מדי יום.

הפרויקט התחיל בבית ספר בקריית ארבע, שבו פחות ממחצית מהתלמידים זכו לארוחה חמה בגלל המחיר – תשעה שקלים ליום. מאיר פנים הוזילה את מחיר המנה בחצי, ואיפשרה ליותר תלמידים לאכול. ההיענות הגדולה הביאה לכך שמימון מפעל ההזנה – 1.2 מיליון שקל בחודש – הושג במלואו.

"יש מעגל גדול של כסף שמגיע מההורים, והמדינה צריכה לנהל את זה", אומר זילברשלג. את ההחלטה על גובה התשלום אנחנו משאירים בידי מנהלי בית הספר, שמחליטים יחד עם רשויות הרווחה. וההורים, אפילו הכי עניים, משלמים משהו. כי אם אתה משחרר אותם לגמרי מתשלום אתה יוצר תלותיות".

בימים אלה ממשיכה העמותה במפעל ההזנה, ובונה בקריית גת מפעל מזון ענק בהשקעה הנאמדת ב-20 מיליון שקל. 170 איש יועסקו במטבח שיקומי ו-50 אלף תלמידי האזור ייהנו, מדי יום, מהארוחות שיספק המפעל. את התרומה הגדולה לבניית המרכז העניק המיליארדר ואיל הנדל"ן מורטימר ("מורט") צוקרמן, שבין השאר הוא המו"ל של ה"ניו יורק פוסט" ו"יו.אס. ניוז אנד וורלד ריפורט".

במסגרת העמותה אתה פועל הרבה גם במגזר הערבי. כחרדי, מתייחסים אליך שם בחשד?

"דווקא החיבור אתם מצוין. הבעיה שלי היא מה הציבור החרדי חושב, והם תוקפים אותי על זה. יש אוכלוסיות מסוימות שהתרומות שלהן לעמותה הצטמצמו בגלל זה. אבל אני עקבי ושקוף וממשיך לפעול".

מחילות ומחסומים

כשזילברשלג מנסה להעניק שם לאסטרטגיה שעומדת מאחורי הפעילויות הרבות שלו, שמנסות לקשר בין העולמות, הוא אומר "מחילות ומחסומים". אולי כי בדרך מהעולם החרדי לחילוני ולהיפך, כשנתקלים במחסומים, צריך לחפור מחילות. כך, פרויקט אחר פרויקט, הוא דואג למעוטי היכולת.

היית רוצה להיות שר הרווחה?

"ממש לא. להיות שם פירושו לעמוד על משבצת מאוד מגבילה. המגזר הציבורי בעייתי בתפקוד, הוא לעולם לא יוכל לתת מענה מרגע לרגע. עד שזזים שם, הארגונים הוולנטריים כבר פועלים בשטח".

מה אתה חושב על הרגישות החברתית של אולמרט?

"הסיגרים שלו מטעים. אני חושב שהוא איש עם רגישות חברתית שאין לרבים אחרים. עובדה שביומו הראשון כשר האוצר הוא הסכים לבוא לבקר בבית תמחוי, דברים שאחרים לא הסכימו לעשות לפני כן. הוא ידע שזה ייתפש כציני – ובכל זאת החליט להגיע".

מי לדעתך ראוי לעמוד בראש משרד הרווחה?

"שר רווחה צריך לבוא ממפלגת שלטון, אחרת לא יהיו תהליכים של שינוי. יעקב אדרי הוא אחד האנשים הרגישים בממשלה, הוא בא מהעשייה הזאת וחי אותה, ואם הוא יהיה שר רווחה זה יעשה לנו רק טוב".

מקור: הארץ

 


תגובה