Close

Not a member yet? Register now and get started.

lock and key

Sign in to your account.

Account Login

Forgot your password?

אש צורפת או אש צורבת

14 בדצמבר 2012 בלוג | תגובות

תורתינו הקדושה נמשלה לאש, את לומדיה היא צורפת ככור היתוך, את צורריה היא צורבת ככבשן.

באחד הראיונות הסוערים שהיו לי סביב ה"שיויון בנטל" העזתי לומר מילה על המשא ההיסטורי הכבד שנושאים על שכמם לומדי תורה אמתיים, המראיין חסר הסבלנות והנימוס התפרץ נכחי, בהברקה מוחצת – מסע אלונקות, כבד פי כמה.
השבתי לו על אתר, כי למיטב זיכרוני האישי מימי הטירונות, מסע אלונקות מסתיים מתישהו ואילו המשא התורני של עול מלכות, הולך עמך עד האלונקה של המסע האחרון אלי קבר. פשוט מדהים עד כמה מילה טובה על התורה ולומדיה, מקוממת את מקדשי החרב והחנית. אין חובה להאמין כי חוסנו של העם הזה החומרי כמו הרוחני, שואב מן התורה, אך חלק נכבד בעם היהודי, מאמין בכך.
כשהתרסתי נוכח מקימי מאהל "הפריירים" כי הוא יפורק במהרה ואילו אוהלה של תורה הוא נצחי, כמעט "נבלעתי" על ידי המראיין. כך גם כאשר הדגשתי כי אבי ז"ל החשיב את השרות הצבאי בהיותו חובש קרבי בשריון, אך עדיין חשב כי לימוד תורה חשוב שבעתיים.
מתברר שוב ושוב, כי למרות המוניטין שיצאו למאבק בסוגיה זו, המצור המתחדש מידי עונה, או אם תרצו ה"סזון" הבלתי פוסק מאז קום המדינה, (גם בעידן שהנושא מתקדם אט אט לפתרונו.) אין בו משקל אלקטורלי מינימלי.
אך לפני חודשיים, התראיין יוחנן "הקדוש" אבי הוועדה הנושאת את שמו, תחת כל מיקרופון רענן, עד שכמעט נחשב למושיען של ישראל, שני עמיתיו שהתחרו בו ציפי "בעלת הנסיון" ושאול המזגזג מדשדשים היום רסיסי מפלגות.
אפילו אותו גיבור מהולל מרובה הצל"שים, סיים את הקריירה הפוליטית בצל"ג אחד גדול. להיזכר לרגע עד היכן הגיע, ואיך התנפץ אל סלעי הציבוריות הישראלית, כמעט קשה לפענח זאת, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. כל זאת מבלי לגרוע מיכולותיו כמצביא מהולל.
אפילו הבוסר שאכל האב הלפיד הראשון, לא הכהה את שיניו של הלפיד השני, אך זה מקרוב התבסם בסקרים דו ספרתיים ועד מהרה הצטמק ורע לו, אין זאת כי חביב התקשורת יאיר לפיד, לשונו היתה לו לחרב פיפיות, דווקא בסוגיה זו, היום רבים רואים בו את 'יהיר' לפיד האמיתי.
עלבונם של חרדים לחוד ועלבונה של תורה לחוד, תורתינו הקדושה תובעת את עלבונה, מצורריה. כדאי לשים לב ולהציג זאת ללא מורא וללא משוא פנים, כי כל הלוחמים המהוללים שקידשו מאבק בנושא, אשר הצהרותיהם נעו בין גיוס לכל, לבין שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. מצאו את עצמם עד מהרה, מוכים, עזובים,עלובים וחסרי קורת גג פוליטית, או תמיכה ציבורית.
ההחלטה בעניינו של ליברמן, אחרי שנים של חשדות, חקירות ופרסומים שלילייים, באה בעת הזו, אחרי שנים של יחס אוהד מצדו לתורת ישראל ומורשת ישראל, מה לעשות וגבר עליו יצרו ובמסע השיסוי האחרון, ניסה להתחרות, בלבני, מופז, פלסנר.
קשה להזכר בכל השמות הנשכחים ש"נשרפו" באשה של התורה הקדושה. אפילו ה"פרייארים" כמו בועז נול ששובצו ברשימות לכנסת הבאה, יראו מרחוק את הכסא ואליו לא יגיעו.

 


תגובה